דרישת החרדה לוודאות

רובנו חיים עם חוסר וודאות, זהו בהחלט אתגר, גם לילדים ובמיוחד לילדים הסובלים מהפרעות חרדה.
בעצם ניתן לחשוב על היכולת של ילד להתמודד עם חוסר וודאות כיכולת התפתחותית. לילדים רבים הסובלים מחרדות ישנו קושי רב להיות במצב בו הם מרגישים שיש אי וודאות למשל, “האם אמא תבוא לקחת אותי היום”, “האם המאכל הזה רעיל”, “האם בטוח שמחר לא תהיה רעידת אדמה”, “אני לא בטוח שאנצח במשחק”.
פעמים רבות החרדה של ילדים (ומבוגרים כמובן) אלו “דורשת” וודאות גם במצבים בהם כבר התשובה “סופקה”, או במצבים בהם התשובה ידועה וברורה, וגם במצבים בהם לא ניתן לספק תשובה וודאית. אולם, גם במצבים אלו ההורה מספק אותה (לאור דרישה של הילד) וכך “פותר” לילד את האתגר בהתמודדות עם אי הוודאות. ההורה עושה בשביל הילד את העבודה ולא מאפשר לו לפתח את היכולת הזו של התמודדות עם אי וודאות.
הבעיה היא שבדרך זו החרדה נשמרת ונוצר מעגל כרוני בו הילד מפתח תלות בהורה בהרגעה ואינו מסוגל להתנהל במצב בו הוא נמצא באי וודאות. ההורה מצידו גם חושש להיות במצב בו הוא אומר לילד שהוא “לא יודע”, ההורה פשוט מרגיש שחייב לספק וודאות. ההורה חושש להפסיק לספק את הוודאות לילד בגלל שאולי יפגע בו ויכניס אותו למצוקה.
למעשה, כשהורה אומר  “אני לא יודע”, הוא בעצם מראה לילד שגם הוא ההורה יכול להיות במצב של אי וודאות אך הוא גם לא “פותר” לילד את ה”הבעיה. כך הילד יאלץ להתמודד עם היותו במצב של אי וודאות.

מספר דוגמאות לאי וודאות בהפרעות חרדה:

א) ילד עם GAD (דאגנות) – הילד דורש לדעת כי בלילה לא יפרצו הביתה ושואל את הוריו זאת כל יום ומבקש מהם “אישור”. ההורים מצידם מרגישים שחייבים להרגיעו ועונים לו כי אף גנב לא יבוא. כמובן שמצב זה אינו נכון. אף אחד לא יכול להבטיח לילד שלא יפרצו בלילה. אולם תשובתם נותנת מענה רגעי לחרדה אבל לא עוזרת לו להתמודד עם כך לטווח הארוך. להפך, הילד מרגיש שיכול להתמודד רק אם יקבל תשובה מהוריו.
ב) ילד עם חרדת פרידה – ישנו מצב “אי וודאי” שנוצר כתוצאה מהחרדה של הילד. החרדה דורשת לדעת כי ההורה יחזור בסיום יום העבודה. כל בוקר לפני שהאב יוצא הילד חייב לוודא עם האב כי הוא חוזר הביתה בסוף היום. הדבר הופך למעין טכס בו הילד נרגע רק כשמקבל שוב ושוב את תשובת האב כי יגיע.
ג) ילד עם OCD – צריך לבדוק שוב ושוב האם סגר את הדלת.  החרדה שוב “יוצרת” אי וודאות וספק לגבי האם נעלתי או לא. הילד יכול לבדוק בעצמו שוב ושוב עד שירגיש מספיק “רגוע” או שיכול לוודא דרך שאלה להוריו האם הדלת נעולה. במצבים אלו גם האם הילד בטוח ב 99.99% כי הדלת נעולה הוא יבדוק עד “שירגיש בסדר”.
ד) ילד עם OCD – יבקש אישור שוב ושוב והרגעה מאימו/אביו כי האוכל בטוח למאכל או כי הידיים שלו נקיות ולא יחלה. אישור הוריו נותן “גושפנקה” כי בוודאות הכל בסדר.
ה) פחד מגנבים בלילה – ניתן לראות את השינה של ההורה ליד ככזו שמספקת לילד “וודאות” כי הוא בטוח. אך האם הילד באמת בטוח? האם לא יבוא גנב בזכות זה?

באופן עקרוני המטרה שלנו היא באופן מדורג להפסיק להיות ספקי וודאות לילד (או יותר נכון לחרדה שלו). כך הילד יאלץ להתמודד עם היותו במצב של אי וודאות. ובהדרגה לפתח יכולות של התמודדות עם זה.


השארת תגובה