חרדת בריאות (היפוכונדריה)

 אנשים הסובלים מחרדת בריאות חוששים כי הם חולים במחלה קשה בהווה או שהם יחלו בעתיד. הם מפרשים סימנים גופניים ככאלו שמעידים שיש להם בעיה רפואית רצינית. חששות אלו מובילים למצוקה רבה, הן למטופל והן לאנשים שמנסים לעזור לו. אנשים אלו מאמינים כי יש להם בעיות בריאותיות קשות שלא מאובחנות כראוי או שאינן מקבלים את הטיפול הנכון.  דבר זה מוביל לפגישות והתייעצויות רבות עם אנשי מקצועות הבריאות ושימוש רב בשירותים רפואיים. 
אנשי צוות רפואה מתקשים לעיתים רבות לעזור לאנשים אלו, משקיעים אנרגיות רבות בהרגעה של המטופל ושולחים אותו לביצוע חוזר ונשנה של בדיקות רפואיות מיותרות. כתוצאה מכך החרדה של האדם גוברת ואמונותיו בכך שיש לו בעיה רפואית מתחזקות, “הרופא שלי לא היה שולח אותי לבדיקה נוספת אם הוא לא היה חושב שיש משהו לא בסדר".
למרות הרגעות הרופאים ולמרות שהתוצאות של הבדיקות הרפואיות אינן מראות כי שינה בעיה, אנשים אלו ממשיכים לחשוש לאורך זמן רב, נמצאים במצוקה רבה ותפקודם נפגע. במידה והם נחשפים לגירויים הקשורים למחלות (כתבה בטלויזיה, כתבה בעיתון, אדם חולה..) מצוקתם עולה. הם גם קוראים מידע רפואי רב, צופים בתוכניות טלויזיה בנושא, קוראים כתבות באינטרנט כדי לנסות להרגיע את עצמם. אנשים הסובלים מחרדת בריאות מתמקד רבות בתפקודיו הגופניים ובתחושות גופניות. כתוצאה מהתמקדות בסמנים גופניים (נורמאליים) אלו החרדה עולה (למשל אדם הבודק כל הזמן האם יש לו גידול בראש, ממשש את הראש, גורם לגירוי, התחושה עולה וכך הוא מפרש זאת שיש לו בעיה רפואית רצינית.

 המודל הקוגניטיבי

 לפי המודל הקוגניטיבי אנשים הסובלים מחרדת בריאות תופשים את תגובותיהם הגופניות, מידע רפואי כ”מסוכנים”. יחד עם תפישה זו של איום ישנה אמונה כי האדם אינו מסוגל להתמודד עם איומים אלו והתוצאה ממנה הוא חושש. אנשים עם חרדת בריאות (היפוכונדריה) חוששים מקטסטרופה גופנית או מנטאלית בדומה לאנשים הסובלים מהפרעת פאניקה. ישנו הבדל משמועתי בין אנשים אלו כשאנשים עם חרדת בריאות פוחדים מקטסטרופה שתתרחש בעתיד ואנשים הסובלים מהפרעת פאניקה פוחדים מקטסטרופה מיידית. ישנה קו-מורבידיות משמעותית בין חרדת בריאות להפרעת פאניקה (התרחשות של הפרעות במקביל). הנחות ספציפיות לגבי תחלואה, סימפטומים, אמונה של פגיעות עצמית גבוהה והתנהגויות בריאות (כמו חיפוש חוזר ונשנה של גבשושיות בגוף או בדיקות רפואיות רבות) נובעים מחוויות קודמות כגון מחלות או טיפול רפואי של חברים ומשפחה. בנוסף כיסוי תקשורתי נרחב של מחלות לא שגרתיות או טיפול רפואי לקוי מגבירות ומחזקות את הנחות אנשים אלו.
הנחות אלו מהוות הן מקור לדאגה ומעלות את הסיכוי לפירוש מוטעה של שינויים גופניים או שינויים בהופעה של תחושות גופניות. מידע או במסקנות שגויות אלו מובילות למסקנה של האדם כי יש לו פתולוגיה חמורה, כך שהחרדה נשמרת.
ישנם מספר גורמים המשמרים את חרדת הבריאות ועיסוק היתר של האדם עם בריאותו. אלו כוללים: התנהגויות כמו בדיקה של הגוף, דריכות מוגברת לתחושות גופניות, חיפוש אחר מקורות הרגעה, המנעות מגירויים “מפחידים”. תהליכים קוגניטיביים כוללים רומי נציות (חזרה שוב ושוב על המחשבות) ודפוסי חשיבה מוטעים. גורמים פיזיולוגיים כגון קצב לב מואץ הנגרמים כתוצאה מהחרדה ודיכאון מפורשים כהוכחה לכך שיש משהו לא בסדר.
וולס והקמן מתארים אמונות טיפוסיות אצל אנשים הסובלים מחרדת בריאות שיכולות לכלול שהמחלה תגרום לכך שבני הזוג ינטשו או שהמות יכול להוביל לבדידות נצחית או לגהינום. 
הם מציינים גם כי חשיבה מאגית ואמונה באמונות טפלות הינה נפוצה אצל ומתבטאת באמונות כמו “אם אחשוב על מחלה אז אחלה”, או “אם אדמיין את עצמי נראה טוב אני מתגרה בגורל ואשלם על כך”. בדרך זו אנשים הסובלים מחרדה חברתית דומים לאנשים הסובלים מחרדה כללית והפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD).

מאפיינים מרכזיים של חשיבה

אמונות מוגזמות, היסקים מוטעים וקשב סלקטיבי יכולים להוביל להטיות “המאששות” את המחשבות החרדתיות ולכך כי האדם ישים לב ויזכור באופן סלקטיבי מידע שתואם את אמונותיו השליליות לגבי המחלה. מיקוד הקשב מכוון את האדם לשים לב להיבטים בהופעתו (פיגמנטציה של העור) או בתפקוד (תנועות מעיים) נורמאליים אך שמהם התעלם בעבר. אנשים הסובלים מחרדת בריאות תופסים את דברים אלו כחדשים ולפיכך כ”לא נורמאליים”.
התמקדות בסימפטומים גם יכול להוביל לשינויים פיזיולוגיים: למשל, בדיקה חוזרת ונשנית לגבי גבשושיות באשכים יכולה להוביל לכאבים שבתורם מהווים “הוכחה” לכך שהאמונות שקיימת סכנה הינן נכונות. התפישה של איום מובילה להפעלה של מערכת אוטונומית שבתורה מובילה להווצרותן של תחושות מסוימות אשר מפורשות כסימן למחלה.
אנשים הסובלים מחרדת בריאות משתמשים בהתנהגויות בטחון אשר, לפי אמונתם, מאפשרות להם ל”נהל” את פחדיהם.  הם ימנעו מרופאים ובתי חולים כדי לצמצם את החרדה ולמנוע “אסונות” מהם חוששים. האמונה כי הסכנה נמנעה בתורה משמרת את אמונת האדם. חלק אחר של האנשים מיישמים בדיקות גופניות ומחפשים אחר אישורים להרגעה אשר מובילים להפחתה זמנית של החרדה אבל מחזקות ומגבירות לאורך זמן את האמונות המוטעות הקשורות לבריאות. התנהגויות אלו כוללות ביקורים תכופים לרופא שגורמים לבדיקות לא הכרחיות ואף לפרוצדורות רפואיות מיותרות. התנהגויות אלו בפני עצמן משמרות את החרדה, למשל מידע רפואי מעורפל יכול להוביל להגברה בחרדה. לדוגמה מידע סותר של תוצאות רפואיות לא ברורות לגבי סימפטומים, המלצות רפואיות שונות מאנשי מקצוע שונים. בנוסף אנשים אלו יכולים לפרש מידע “מרגיע” בצורה לא נכונה, “אין שום בעיה כרגע אך תחזור אם מתעוררת בעיה”. אמרה זו יכולה להתפרש כ, “הרופא מאמין שיש משהו לא בסדר".

קוגניציות מרכזיות

א) אמונה לגבי האפשרות לפספס משהו חשוב – מטופלים מאמינים כי זה הכרחי שהם יקחו אחריות לגבי הבריאות שלהם וכי יתנהלו בצורה מאוד אחראית וזהירה כי, “רופאים לעתים קרובות מפספסים מחלות רציניות”, “אם אני לא אעמוד על המשמרת בנוגע לבריאות שלי, משהו נורא יקרה”, או, “אם אקפיד ללכת לרופאים ואברר את הסימפטומים שלי אמנע מחלה רצינית”.
ב) חיפוש אחר מידע רפואי –  ”אני חייב לעקוב אחר כל החידושים והסכנות הרפואיות החדשות”, “אני חייב לבדוק מהו הסיכון שלי לחלות במחלה X”, ,האינטרנט יכול להראות לי את הדרך הטובה ביותר לבדוק את הסימפטומים שלי”, “בדיקות דקדקניות הן הדרך היחידה לשלול שיש לי מחלה”, “אם רופא שולח אותי לבדיקות זה אומר שהוא משוכנע שיש משהו לא בסדר איתי, “אם הסימפטומים שלך באים והולכים, הבדיקה תהיה מדויקת רק אם היא נעשית כשהסימפטומים קיימים”.
ג) התנהגויות בדיקה –  ”אני חייבת לבדוק את החזה שלי כל הזמן לבדוק שאין גושים”, “אני חייב לבדוק כל הזמן שאני הולך לשירותים לוודא שאין דם בשתן”.
ד) “נורמליות” של סימפטומים ותחושות – לגוף בריא אין סימפטומים: “אם אני אחוה תחושה פיזית לא צפויה זה בטוח אומר כי אני חולה”, “שינויים גופניים הם תמיד סימן שמשהו אינו כשורה”. מחשבות נוספות: “שני צידי הגוף חייבים להיות זהים”. “סימנים גופניים הם תמיד סימן למחלה”,” זה אפשרי לדעת בצורה וודאית שאתה לא חולה”, “אם התרופה לא מעלימה את הסימפטומים זה אומר שאני חולה במחלה קשה”,”תמיד ניתן להסביר סימפטומים”, “אני או הרופא שלי צריכים תמיד למצוא הסבר לסימפטומים שלי”.
ה) פגיעות מוגברת - “המשפחה שלי מועדת למחלות”, “יש לי יותר סיכוי מרוב האנשים לחלות”, “חלקים מהגוף שלי הם חלשים”,”אמות בגיל צעיר כמו אבא שלי”.
ו)  המחיר של מחלה או מוות -  אני חייב לעקוב אחר הבריאות שלי או שאהיה נטל על משפחתי”, אם אמות אז החיים של אימי יהיו הרוסים”, “אם אחלה אז לאף אחד לא יהיה אכפת ממני” ,”אם אחלה אז אסבול נורא”, “אם אמות או אחלה משפחתי לא תוכל להתמודד עם זה”, “אם אמות לא אחסר לאף אחד”, “אם אמות אז אגיע לגהנום".
ז) אמונות של ההשפעות ההרסניות של חרדה על הבריאות – “חרדה יכולה להרוג”, “יש כמות מסוימת של לחץ שהלב שלי יכול לעמוד בו”, ” יש כמות מסוימת של לחץ שהמוח שלי יכול לעמוד בו”, “אם אני לא רגוע באופן מושלם אני בסכנה של איבוד שליטה”, “ברגע שחרדה מתחילה אין שום דבר שאפשר לעשות כדי לעצור אותה מלהתגבר”.
ח) אמונות טפלות לגבי מחשבות הגורמות או מונעות מחלה  (בדומה להפרעת חרדה כללית והפרעה אובססיבית קומפולסיבית – ” אם לא אשלוט על המחשבות שלי אני אשתגע”, “מחשבה על כך שיש לי סרטן מגדילה את הסיכוי שאחלה בזה”, ” אם לא אדאג לגבי הבריאות שלי, משהו ישתבש”, “אם אתן לעצמי לחשוב שאני בריא, אני מתגרה בגורל”, “אם אני מדמיין את עצמי מת אז אני אמות, “את חייבת לבדוק את עצמך אחרת תחל".

מטרת הטיפול היא לעזור למטופל לבחון את אמונות אלו שהוזכרו ולבדוק האם אמונותיו והתנהגויותיו מובילות לכך שהוא בסכנה מופחתת לחלות או “שומר על בריאותו”, או שעצם התנהלות זו מובילה להגברה של החרדה. האם ההתנהגות שלי נובעת מכך שאני חולה או בסכנה מוגברת לחלות או בגלל שהחרדה מנהלת אותי.