תלונות גופניות אצל ילדים הסובלים מהפרעות חרדה

הפרעות חרדה הן בין ההפרעות הפסיכיאטריות הנפוצות ביותר והביטוי שלהן מופיע כבר בילדות. הפרועת אלו קשורות לפגיעה משמעותית בתפקוד במגוון רחב של תחומים. השכיחות של הפרעות חרדה אצל ילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18 נעה בין 6% ל 13%.  כלומר, הפרעות חרדה בילדות הינן שכיחות יותר מהפרעות מצב רוח (כגון דיכאון) או מהפרעת קשב וריכוז. אולם, פעמים רבות הפרעת חרדה מופיעה במקביל להפרעות פסיכיאטריות נוספות או במקביל להפרעות חרדה נוספות. מחקרים מראים כי ללא טיפול בהפרעות חרדה בילדות, הן נוטות להמשך ולהכנס למסלול כרוני. הפרעות חרדה בילדות גם מעלות את הסיכוי לפתח הפרעות חרדה והפרעות פסיכיאטריות נוספות בבגרות, בין היתר, דיכאון, הפרעות שינה, ושימוש בחומרים ממכרים. אצל ילדים הפרעות חרדה יכולות להיות קשורות להעדרות וסרוב ללכת לבית ספר והשגים וציונים נמוכים יחסית ליכולותיו של הילד. למרות כל זאת, רוב הילדים והמבוגרים לא מקבלים טיפול מאנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש  אלא, אם בכלל, מטופלים במסגרות אחרות. יתכן כי חלק מעובדה זו נובע מכך שלחלק נכבד מהאנשים שסובלים מהפרעות חרדה, במיוחד לילדים שסובלים מפחדים משמעותיים והפרעות חרדה, יש תלונות גופניות רבות.

מאפיינים עיקריים של הפרעות חרדה בילדות: 

1) חרדת נטישה אצל ילדים (חרדת הפרדות)  - בהפרעת חרדה זו עיקר החרדות של הילד ופחדיו ממוקדים בפרידה צפויה או נוכחית מהוריו/מטפל עיקרי. ילדים עם חרדת נטישה הם פעמים רבות “דביקים” להוריהם, מתקשים מאוד לישון לבדם, לעיתים מתנגדים ללכת לבית ספר ויכולים גם להפגין תלונות גופניות בזמן או לפני פרידה מהוריהם. 
2) הפרעת חרדה כללית/מוכללת אצל ילדים – לילדים אלו ישנן דאגות רבות ולא נשלטות בנושאים מגוונים, למשל חששות ודאגות הקשורות להשגים, ציונים, עמידה בזמנים, הופעה, רושם וחששות כי הם או בן משפחה יפגעו. ילדים אלו מתלוננים בין היתר על כאבי ראש, כאבי בטן, מתח, קושי בשינה וקושי בריכוז. 
3) חרדה חברתית אצל ילדים (פוביה חברתית)- ילדים הסובלים מחרדה חברתית בדרך כלל מתוארים כביישנים ובחלק מהמקרים אף יסרבו לדבר עם אנשים שאינם מכירים, במיוחד מבוגרים. הם יפגינו חרדה במגוון רחב של מצבים חברתיים בהם הם יחושו בחוסר נוחות ויחשבו כי הם נמצאים תחת הערכה שלילית של אחרים. הרבה פעמים הם יחשבו כי הם עלולים לעשות משהו מביך או “מטופש” וכי יצחקו עליהם. ילדים אלו נמנעים מסיטואציות בהן פחדים אלו צצים (למשל בית ספר, פגישות קבוצתיות, לדבר מול הכתה וכו). ילדים אלו יכולים להתלונן על בעיות גופניות בזמן חשיפה בארוע חברתי או לפני כניסה לארוע חברתי (למשל ביום שבו צריכים להקריא משהו מול הכתה).
4) הפרעת פאניקה ואגורופוביה אצל ילדים – הפרעה זו מאופיינת בהתקפי חרדה/פאניקה לא צפויים. בדרך כלל הפרעה זו מתפתחת לאחר גיל ההתבגרות. התקפי פאניקה בדרך כלל מאופיינים בהתחלה פתאומית של תחושות גופניות כולל קצב לב מוגבר, הזעה, רעידות, קושי ונשימה מהירה וסימפטומים נוספים. במצב זה עולות מחשבות על מוות, עלפון ואיבוד שליטה. 
התקפי פאניקה מלווים בביקורים תכופים לרופא הילדים, חדר מיון, ורופאים מומחים (קרדיולוגיים, נוריולוגים וכו). ילדים/נערים הסובלים מהפרעת פאניקה ימנעו או יהיו במצוקה גדולה במצבים בהם הם חוששים כי יופיעו סימפטומים אלו  (למשל, מקומות הומי אדם, נהיגה וכו). 
5) הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) אצל ילדים  –  מאופיינת באובססיות (מחשבות/תמונות חוזרות ומטרידות המעוררות חרדה) ו/או קומפולסיות (התנהגויות חוזרות בניסיון להתמודד עם המחשבות המטרידות ומעוררות החרדה). אובססיות נפוצות כוללות מחשבות על זיהום, ספק, מחשבות הכוללות נושאים הקשורים למין או דת, סימטריה, סדר, ומחשבות אגרסיביות. כאמור, בניסיון להתמודד עם מחשבות אלה הילד יבצע קומפולסיות בניסיון להוריד את המתח והחרדה. קומפולסיות נפוצות כוללות שטיפה חוזרת של הידיים, בדיקה, סידור וספירה. 
6)   פוביה ספציפית – מתייחסת לגירוי/מצב/אובייקט מסויים היוצר או גורם לתגובת פחד חזקה. פוביות ספציפיות נפוצות בילדים קשורות לחיות, חושך, גובה, ברקים ורעמים.

תלונות גופניות הקשורות להפרעות חרדה
לילדים רבים הסובלים מהפרעות חרדה יהיו גם סימפטומים גופניים גם כשאין ממצא גופני ברור. למעשה תלונה על סימפטום גופני הינה חלק מהאבחנה של חלק מהפרעות החרדה (למשל, הפרעת חרדה כללית –מתח בשרירים, חרדת פרידה – תלונות גופניות חוזרות כגון כאבי ראש, כאבי בטן, הקאות). 
מחקרים מראים כי ילדים עם הפרעות חרדה יתלוננו יותר על בעיות גופניות מאשר ילדים ללא הפרעות חרדה. המעמסה שתלונות אלו גורמות הינה גדולה ומחקרים מראים כי ישנו קשר בין התלונות הגופניות לפגיעה בתפקוד, בין היתר פגיעה בתפקוד והישגים בבית הספר. מחקר אחד מצא כי לילדים עם הפרעות חרדה אשר התלוננו על בעיות גופניות היה סיכוי רב יותר לסרב ללכת לבית ספר יחסית לילדים עם הפרעות חרדה ללא תלונות גופניות. 
תלונות גופניות אצל ילדים הסובלים מהפרעות חרדה יכולות לכלול כאבי חזה, כאבי ראש, מתח, הזעה,קצב לב מוגבר, קוצר נשימה, סחרחורות והקאה. אחת התלונות הנפוצות ביותר שילדים עם הפרעות חרדה מדווחים עליהם הינה כאב בטן. 
ילדים עם הפרעות חרדה המתלוננים על סימפטומים גופניים לעיתים “ישתמשו” בסימפטומים אלו כדי להמנע מביצוע פעילות מהם חוששים (למשל, סירוב ללכת לבית ספר ללכת למפגש חברתי, שינה לבד). ילדים אלו נוטים לבקר מספר רב של פעמים אצל הרופא המטפל עם מגוון של תלונות גופניות.

הפרעות חרדה ובעיות רפואיות 
פעמים רבות הפרעות חרדה ובעיות רפואיות הולכות יד ביד. ישנו קשר בין הפרעות חרדה ובעיות רפואיות, למרות שמהות הקשר אינה ברורה, ההשפעה היא כנראה  דו כיוונית. בין המצבים הרפואיים הנפוצים מהם סובלים ילדים עם הפרעות חרדה הינם מיגרנות, בעיות במערכת העיכול, בעיות בעור, אלרגיות  ואסתמה. באופן כללי, מחקרים מראים כי אנשים הסובלים מהפרעות חרדה נוטים יותר להשתמש בשירותים של מערכת הבריאות (כגון ביקור אצל רופאים, רופאים מומחים, בדיקות רפואיות).

טיפול בהפרעות חרדה של ילדים
חשוב לציין כי ילדים רבים חווים פחדים וחרדות שהינם מתאימים לשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. אצל רוב הילדים, פחדים וחרדות אלו הינם זמניים ולא משפיעים בצורה משמעותית על חיי הילד ומשפחתו. במקרים בהם הפחדים והחרדות הינם משמעותיים, נמשכים לאורך זמן ומשפיעים בצורה שלילית על חיי הילד והמשפחה כדאי לשקול פניה לגורם מקצועי. הטיפולים המומלצים והיעילים ביותר לטיפול בפחדים והפרעות חרדה של ילדים הינם טיפול קוגניטיבי התנהגותי  וטיפול תרופתי, בנפרד או במשולב. בטיפול קוגניטיבי התנהגותי המטרה היא לשנות את התפיסות והעמדות שיש לילד על ידי מגוון אפשרויות (כגון, אספקת מידע, אתגור קוגניטיבי, ניסויים התנהגותיים וחשיפות הדרגתיות). 
למשל, ילד שאינו מסוגל לישון ללא נוכחות הורה, יתרגל חשיפה הדרגתית למצב בו ההורה “משתחרר” והילד לומד כי המצב אינו מסוכן והוא יכול להתמודד עם כך לבדו. במקביל המטפל בוחן עם הילד וההורים את המחשבות המוטעות הקשורות לסיטואציה (למשל, הערכת יתר של סכנה, הערכת חסר של יכולת התמודדות). טיפול קוגניטבי התנהגותי לילדים עם הפרעות חרדה כולל גם לימוד של זיהוי סימנים פיזיולוגיים (דפיקות לב, כאב בטן) כשהם מרגישים מודאגים או מפוחדים, וכמו כן לימוד אסטרטגיות של הרפיה העוזרות להפחתה של תחושות אלו. אורך הטיפול משתנה בהתאם לתמונה הקלינית, אך המטרה היא לאפשר למטופל להתמודד עם קשייו לבדו לאורך זמן ללא צורך במטפל. ישנו דגש על עבודה עם ההורים בזיהוי ושינוי עמדותיהם והתנגויותיהם המשמרות את הפרעת החרדה (למשל, סיפוק רב של אישורים והרגעה, גוננות יתר, ביקורת יתר). 
מחקרים מראים כי ילדים הסובלים מהפרעות חרדה המטופלים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, מדווחים על ירידה בסימפטומים הגופניים.

כפי שפורסם באתר פסיכולוגיה עברית:

קושניר, יונתן (2012). תלונות גופניות אצל ילדים הסובלים מהפרעות חרדה. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב‏יום שלישי ‏02 ‏אוקטובר ‏2012, אתר פסיכולוגיה עברית