פחדים וחרדות של ילדים: האם זה רק שלב חולף?

איזה מהתיאורים הבאים מזכיר לך את ילדך?

1. אורי בן השש מתחיל ללמוד לשחות. יש לו שאלות רבות בנושא –האם המדריך שילמד אותו יהיה נחמד? האם יחויב להישאר במים במשך כל החוג? גם כשיהיה לו קר? האם יצטרך לנסות לשחות לבד? הוא גם קצת חושש מטביעה וכך שלא יעזרו לו. אורי מצפה לחוג ורוצה להיות חלק ממנו, אך בכל זאת מבקש מאמו להישאר איתו בזמן החוג. אורי מסיים את החוג בתחושות חיוביות – הוא מצפה לכך שבעוד מספר שבועות הוא יוכל לקפוץ מהמקפצה, הוא מרוצה מהמדריך, ואפילו הניסיון לשחות לבד הצחיק אותו ולא הפחיד אותו כלל! לאורי היה קר במים בחלק מהזמן,אך הוא התמודד עם הבעיה וביקש מאמו שתדבר עם המדריך כך שבפעם הבאה שיהיה לו קר, ירשה לו לצאת. בנוסף, אורי עדיין רוצה שאמו תישאר בחוג למקרה שיזדקק לה.
2. לדן בן השש לעומת זאת יש קושי בהסתגלות למצבים חדשים. הוא לא רוצה לנסות ללכת לחוג שחייה והוא בוכה ומסרב ללכת מאז שאמו הציעה את הרעיון בשבוע שעבר. קשה לו להגיד מדוע הוא מפחד, הוא פשוט לא רוצה ללכת. הוא גם מתלונן על כאבי בטן וכאבי ראש. ביום של החוג הוא מתחבא מאחורי הספה, מסרב להתלבש ובוכה בזמן שאמו מובילה אותו לרכב. כשהוא מגיע לחוג, הוא מסרב לצאת מהרכב ונאחז באמו בזמן שהם נכנסים. דן לא מסוגל לבצע תרגילים במים כמו הילדים האחרים וכשהמדריך מבקש ממנו לנסות דבר מה, הוא לא מפסיק להסתכל על אמו. אותו התרחיש חוזר על עצמו במשך שבועיים נוספים. הוריו מותשים, מתוסכלים, עד שאמו ואביו של דן מחליטים שחבל על המאמץ וחבל על הסבל של כולם, שעדיף שיעזוב את החוג. דן שמח שלא צריך יותר ללכת לחוג אך מרגיש שונה משאר הילדים ומרגיש חסר בטחון.

אורי נחשב כילד שלוקח לו יותר זמן “להתחמם”. הוא זהיר, וזקוק ליותר מידע מאשר ילדים אחרים. דמיונו מוביל אותו למחשבות ודאגות, אך ברגע שאלו חולפות, ועם קצת זמן וסבלנות, הוא מסוגל להתמודד עם כל דבר. דן, מצד שני, תקוע. הוא חווה לחץ וחשש רב בטרם כל אירוע בו הוא עתיד להשתתף, ובהתאם לכך גם הוריו. בנוסף לכך, הוא חש תחושות של כישלון ומתוך כך מאמין שהדרך הטובה ביותר להתמודדות עם אירועים היא הימנעות מהם. למרבה הצער, דפוס זה חוזר על עצמו בסיטואציות רבות ומשאיר אותו חסר בטחון, חסר אמונה ביכולתו להתמודד עם אתגרים ואת הוריו מתוסכלים, כעוסים ומיואשים.
ציפיית ההורים מדן, שירצה ללמוד לשחות כאשר הם מביאים אותו לחוג, אינה הגיונית. דן והוריו צריכים ללמוד לשנות את דפוס ההתנהגות הלוחצת וזו המציבה דרישות שאינן הגיוניות. אפשר לפתור את הבעיה בצורה הדרגתית, על ידי חזרה לשלבים קודמים בתהליך הכניסה לחוג – דן יכול למשל ללכת כמתבונן במשך כמה שבועות ולראות כיצד החוג מתנהל, לפגוש את המדריך למספר פגישות אישיות, לאכול משהו קטן בקפיטריה שבכניסה לחוג ובסופו של דבר אפילו להיכנס למים בחמש הדקות ה”בטוחות” ביותר במהלך החוג. הוריו יכולים להתחיל לשנות את התנהלותם, לראות את הקושי שלו, להוריד את הכעס שמופנה כלפיו, להפסיק את ה”עזרה” שלהם בהתנהגויותיו הנמנעות בכך שלא יקחו אותו לחוג אך בד בבד לראות את מצוקתו, לעודדו להתמודד עם קשייו ולא להכנע להם.
הורים רבים מתלבטים בשאלה האם החששות, החרדות והפחדים של ילדי הינם נורמאליים? האם הם יחלפו?  האם כדאי לפנות ליעוץ מקצועי?

ישנם פחדים וחרדות אצל ילדים הנחשבים לנורמאליים ומקובלים. פחדים אלה עלולים להקשות על ההורים לזהות האם המצב של ילדם הוא כזה הסוטה מהגבול הנורמאלי. אפילו אם הפחד של ילדכם נחשב לנורמאלי –כלבים, יריות או חושך, אין הדבר אומר שהתהליך ההתמודדות של ילדכם ושלכם כהורים הוא התהליך הרצוי לטיפול בבעיה. להיפך, יתכן כי הדרך בה אתם מתמודדים תוביל לכך שהבעיה לא תחלוף ואף תחמיר.

השאלות החשובות שהורים שצריכים לשאול הן:
האם ילדי סובל? האם תפקודו נפגע (חברתי, לימודי, רגשי), האם הבעיה נמשכת זמן רב? האם בגלל פחדיו וחששותיו הוא מוגבל בחיי היום יום (לא הולך לחברים, חושש ללכת לבית ספר, לחוץ מאוד)?
האם אנו ההורים מותשים, מתוסכלים ? האם חיי המשפחה נפגעים? האם יש מתח רב בבית? האם יש כעס כלפי הילד? האם יש לי רגשות אשם בגלל התנהלותי מול הילד? האם בתנהלותי אני עוזר לילד להתמודד או אולי אף מחריף את הבעיה
האם יש דרך לעזור?
יכול מאוד להיות שאתם מודעים לכך שילדכם מתמודד עם דאגות או פחדים, אך אינכם יודעים מה לעשות על מנת לעזור לו.

עליכם לשאול עצמכם -

האם אתם מסוגלים לתקשר עם ילדכם בנוגע לבעיה, או האם הוא מסרב לכך?
האם ילדכם מבין מה עובר עליו וכיצד אפשר לטפל במצב?
האם המצב של ילדכם משתפר, או שמא המצב מחמיר (יותר לחץ, יותר הימנעות, יותר הגבלות בחיי היום-יום) למרות מאמציכם לשפר את המצב?
מתי נהיה מודאגים?

“דגלים אדומים” שצריכים לעורר את תשומת לבכם:

  • הילד מגיב באופן קיצוני לסיטואציות שונות:בכי, סממנים פיזיים, עצבות, כעס, תסכול, חוסר-תקווה, מבוכה.
  • כאשר הילד נמצא בסיטואציה מלחיצה הוא מרגיש במצוקה, נסער או כעוס.
  • הילד שואל שאלות חוזרות לאישור המבטאות דאגה, כמו “מה יקרה אם…”, לא יקבל טיעונים הגיוניים ויהיה קושי גדול לנחמו.
  • כאבי ראש, כאבי בטן והחסרת לימודים עקב כך באופן קבוע.
  • הילד מפגין חרדה המתעוררת זמן רב טרם המאורע המלחיץ – שעות, ימים ואפילו שבועות לפני האירוע.
  • הפרעות בשינה – קושי להירדם, תלות בהורים, סיוטים חוזרים.
  • פרפקציוניזם– הילד מציב סטנדרטים גבוהים מאוד, לעיתים אף לא אפשריים.
  • הילד לוקח על עצמו אחריות רבה ויתרה, דואג באופן תמידי מכך שאחרים לא מרוצים ממנו, מתנצל גם כשהדבר לא נחוץ.
  • הימנעות מהשתתפות בפעילויות חברתיות מקובלות, כולל הגעה לבית הספר.
  • הפרעות של תפקוד הילד או המשפחה: קשיים בהליכה לבית הספר, לחברים, לפעילויות דתיות, למפגשים משפחתיים, לסידורים שונים, לחופשות וכדומה.
  • ההורים מקדישים זמן רב לניחום הילד עקב תחושות לחץ ומועקה שהוא חווה מהתמודדות עם מצבים שונים. בנוסף, הקדשת זמן רב לשידול הילד לבצע פעולות יום-יומיות נורמטיביות: שיעורי בית, פעולות היגיינה, אכילת ארוחות.

האם החרדות והפחדים של ילדי הינם חולפים ו”נורמאליים”? טבלה זו יכולה להיות לעזר:

 

סימנים לחרדה חולפתסימנים לחרדה בעייתית
הפחדים והדאגות נחשבים לסבירים ומקובליםהפחדים והדאגות אינם סבירים  ויוצאים מפרופורציות
הילד מגיב להצעות לשינוי המצבכתגובה להצעות לשינוי המצב, הילד יגיב בהלם ואולי אף יחווה רגרסיה
התשובות לשאלות שהילד שואל (שעלולות להיות רבות) מקובלות עליו, המידע יועיל ויתרום לוהתשובות לעולם אינן מספקות את הילד. הילד דואג רבות ומפתח חששות בהווה ובעתיד
הסימפטומים נחלשים עם הזמןהסימפטומים מתחזקים עם זמן, הדאגה הולכת וגדלה
הסימפטומים מוגבלים לסיטואציה ספציפיתהסימפטומים נכללים ביותר ויותר סיטואציות בחיים
הילד מבין מדוע עליו להתמודד עם הסיטואציההילד מתמקד בהתעלמות מהסיטואציה יותר מאשר בניסיון להבין מדוע או כיצד להתמודד איתה
הסימפטומים מזרזים את השינוי החיובי ומקלים על התרחשותוהסימפטומים מפריעים לצמיחה והתפתחות
מושא החרדה קשור בשלב ההתפתחותי בו הילד נמצאמושא החרדה אינו קשור בשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא

 

במקרה שהבעיה הינה משמעותית, מובילה לקושי בתפקוד הילד, מחבלת בחיי המשפחה ונמשכת זמן רב, כדאי מאוד לפנות ליעוץ מקצועי.