חרדת בחינות/חרדת מבחנים

 אנשים רבים מכירים היטב את הלחץ לפני בחינה, במיוחד אם היא חשובה או במקצוע מאתגר, המתח הרב, כאבי הבטן, הקושי להתרכז, הפסקה של השגרה ומעבר ל”נוהל חרום של מבחן”. גם בבחינה עצמה, פתאום לא זוכרים כלום, יוצאים הרבה לשירותים, הלב דופק, יש קושי להתרכז וכו'. למה הלחץ חשוב? חשוב מאוד להבין כי למערכת הלחץ יש תפקיד חשוב ואדפטיבי, כלומר היא באה לסייע לנו. בנושא של המבחן, היא דוחפת אותנו ללמוד, להכין את החומר, לבחון את עצמנו וכו. תארו לכם שלא היה שום לחץ סביב המבחן. יכול להיות שאדם יגיע כלל בלי להתכונן. מה הבעיה בעצם? אצל חלק מהאנשים מערכת הלחץ הזו עוברת רמה מסויימת, רמה כזו  שהלחץ גורם לפגיעה בלימוד לקראת הבחינה וגם בביצוע הבחינה עצמה. הביטויים של לחץ מוגזם זה כולל תגובות גופניות חזקות (דפיקות לב, מתח רב, הזעה, עצירות או שלשול וכו). כמו כן לחץ בחינה זה כולל מחשבות מאיימות הן בלמידה למבחן והן במבחן עצמו כגון: 
“אני גרוע בזה”, “לעולם לא אצליח”, “כולם יותר טובים ממני”, “לעולם לא אצליח ללמוד את כל החומר הזה”, “אכשל במבחן, לא תהיה לי בגרות בכלל”, “אכשל במבחן – לא אצליח כלל בתואר”, “אכשל במבחן ואז לא אצליח לקבל עבודה טובה”, “90 זה לא מספיק”, “לא נשאר לי זמן בטוח לא אצליח”, “אם לא הצלחתי את השאלה הזו בטוח לא אצליח את השאר”, “אני כשלון”, “אני חייב להוציא ציון מאוד מאוד גבוה”. 
מה אנשים עושים שמחמיר את הבעיה?  - הלחץ גורם לאנשים לפעול בצורה כזו שלא רק שלא עוזרת לו ללמוד אלא אף מחמירה את הקושי ופוגעת עוד בלמידה. למשל, המנעות ודחיה של הלמידה, הסתמכות על אחרים בפתרון שאלות הקשורות לנושא הלימודי, ניסיונות לא לחשוב על המחשבות המאיימות , למידה בתנאים שונים לגמרי מהמבחן (למשל במבחן שהוא תלוי זמן לא עושים תרגולים שבהם זמן הוא פקטור), לא מתרגלים לפני המבחן, לא עושים הפסקות, מתנתקים מהעול וכו. 
אומנם אין אבחנה “פורמלית” של חרדת מבחנים אך פעמים רבות היא מופיעה יחד עם חרדה חברתית, דאגנות כללית או הפרעה טורדנית כפייתית.
מה עושים? –  המטרה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי היא לעזור לאדם להיות מודע לתפקיד הלחץ וכן להתנהלותו שמשמרת את הבעיה ואף מחמירה אותה. בהמשך עובדים על לימוד של “שפה אחרת” מול החרדה, שפה מתמודדת, כזו שתעזור לו להחלץ מהיותו בן ערובה של הקושי והפחתה משמעותית של הביטוי שלה בעזרת מגוון כלים קוגניטיביים התנהגותיים.