דיכאון

דיכאון

דיכאון הוא כל כך נפוץ עד שיש אנשים שקוראים לו “הצינון של הפסיכיאטריה". ארגון הבריאות העולמי מעריך כי עד 2020 דיכאון יהיה שני רק למחלות לב מבחינת המעמסה העולמית של בריאות לקויה. בצורותיו המתונות או קצרות הטווח, דיכאון הוא כמעט חוויה אוניברסלית; כשהוא מופיע בצורה חמורה הוא יכול להפוך להשפיע על התפקוד מבחינה חמורה ביותר. 
כדי שאדם יהיה מאובחן עם “דיכאון מאג’ורי” הוא צריך לסבול מאחד מחמשת הסימפטומים הבאים: מצב רוח מדוכא, אובדן עניין או הנאה נרחב, שינוי משמעותי במשקל או בתאבון, הפרעות שינה, עצבנות או נסיגה תפקודית, אובדן אנרגיה, הרגשה של חוסר ערך או אשמה שלא לצורך, ריכוז פגוע או יכולת קבלת החלטות פגועה ומחשבות חוזרות ונשנות על מוות או אובדנות.  דפוס זה צריך להיות קיים רוב היום, כמעט כל יום לתקופה רצופה של לפחות שבועיים ומוביל למצוקה רבה או לפגיעה משמעותית בתפקוד. 
אבחנה נוספת הקשורה לדיכאון נקראת דיסתימיה. במצב זה יש מצב רוח כרוני ירוד, פחות סימפטומים מאשר בדיכאון מאג’ורי, אך מצב זה נמשך לפחות שנתיים. דיכאון לא תמיד מופיע “לבד”, כ 50% מהאנשים הסובלים מדיכאון סובלים גם מהפרעת חרדה.

מודל קוגניטיבי

המודל הקוגניטיבי הראשון של בק הציע כי אובדן מוקדם מוביל ליצירה של מבנים מחשבתיים עמידים וכתוצאה מכך הופכים את האדם לפגיעות לסבול מדיכאון במקרה של אובדן בשלב מאוחר יותר בחיים. כך שאמונות ליבה הנובעות מחויות מוקדמות (“אני טיפש”), יחד עם הנחות שנקשרו לאמונות אלו (“אם אני אצליח לשמור על סטנדרטים גבוהים, אנשים לא ישימו לב שאני טיפש”), יוצרות פרדיספוזיציה להווצרות של דיכאון. ארועים שמעוררים את אמונות ליבה אלו (עבודה חדשה מאתגרת) ומתנגשים עם הנחות יסוד של האדם יכולים להוביל לדיכאון. ברגע שהליך זה מתחיל הוא “צובע” את הרגשות ותוכן החשיבה בצורה כזו שמשמרת מצב רוח נמוך וסימפטומים אחרים של דיכאון. בתחילה מטרתו של טיפול קוגניטיבי היא לאתגר חשיבה שלילית (העומדת בבסיס שימור של גורמים קוגניטיביים והתנהגותיים של דיכאון) ואז להעריך מחדש הנחות ואמונות יסוד כדי לנסות ולמנוע הווצרות עתידית של דיכאון.

מחשבות מרכזיות

שלושה הבטים של קוגניציה חשובים להבנה של הווצרות ושימור דיכאון: התוכן והתהליך של חשיבה שלילית ופגיעות קוגניטיבית.

תוכן 
נושאים של אובדן, חוסר הערכה עצמית, יאוש מאפיינים את החשיבה של אדם הסובל מדיכאון. הטריאדה הקוגניטיבית של בק היא מרכזית בהקשר זה: חשיבה שלילית ולא נכונה של העצמי (“אני חסר ערך”), העולם (“דברים אף פעם לא הולכים כמו שצריך בשבילי”), והעתיד (“זה תמיד יהיה כך”).

דיכאון לגבי דיכאון (“זה רק מוכיח כמה אני לא שווה”) יכול גם להיות נוכח בצורה משמעותית. התאבדות לעיתים נראית כמו הפתרון היחידי (“פשוט אין דרך אחרת לצאת מזה”). מחשבות אלו משחקות תפקיד קריטי בשימור של דיכאון. מערכת של היזון הדדי מתפתחת, כשחשיבה שלילית מעצימה את מצב הרוח הירוד וההתרוקנות הפיזית, “חותרת” תחת המוטיביה והאנרגיה, ומורידה את העיסוק בפעילויות מהנות ומספקות. שינויים אלו בתורם “מאוששים” את המחשבות השליליות. כך שנוצר מעגל אכזרי של דיכאון.

תהליך
חשיבה דיכאונית מאופיינות בהטיות מחשבתיות נרחבות אשר מובילות את האדם לשים לב ולהזכר במידע אשר תואם את מצב רוחו הדיכאוני, כמו כן לסנן ולשכוח מידע אשר לא תואם את מצב רוחו. התוצאה היא חוסר המצאותן של חוויות חיוביות הן בעבר והן בהווה. הטיה תפישתית זו קימות לצד הטיות בפירוש של ארועים ומצבים. מצבים שליליים מוסברים על ידי גורמים פנימיים (זו אשמתי, מאשר הסבר של גורם חיצוני כלשהו) שיהם יציבים ומתקיימים במגוון של מצבים. ארועים אלו נתפשים ככאלו שיש להם השפעה על העתיד וכן לגבי הערך העצמי. בניגוד לכך, ארועים חיוביים מיוחסים לגורמים חיצוניים (זה לא בזכותי) אשר הינם ספציפיים לזמן ולמקום. כמו כן הם אינם נתפשים ככאלו שיש להם השפעה על העתיד או על הערך העצמי. סגנון יחוס זה נמצא גם כמאפיין אנשים אשר נמתאים בסיכון לדיכאון עתידי.

תהליכים קוגניטיביים נוספים התורמים לשימור והמשכיות של הדיכאון כוללים: 
טעויות בלוגיקיה כולל הכללת יתר (הסקת מסקנות כללית מארוע ספציפי), קשב סלקטיבי (הפנית קשב רק לאספקטים שליליים של החויה) וחשיבה של “הכל או כלום”.
סגנון חשיבה רומינטיבי (חזרה שוב ושוב על אותן מחשבות שליליות
חוסר יכולות לשלוף זכרונות חיוביים
חוסר יכולת להבין ש”מחשבות הן מחשבות” ואינן משקפות בהכרח את המציאות
קושי בפתרון בעיות, קושי בריכוז ואיטיות חשיבתית

פגיעות קוגניטיבית

לפי המודל של בק פגיעות לדיכאון יכולה להיות מובנת כהפעלה של מחשבות ליבה שליליות לגבי עצמי, העולם והעתיד כתוצאה מארועים שלילים או מאתגרים, יחד עם הנחות לא מועילות אשר מכוונות את האדם במחשבות והתנהגות יומית.
מודל קוגניטיבי אחר  מסביר פגיעות קוגניטיבית אצל אנשים שכבר סבלו מדיכאון. לפי המודל דיכואן חוזר מתרחש כאשר מצב רוח ירוד “נורמאלי” מפעיל מחשבות שליליות, תחושות גופניות והתנהגויות אשר נקשרו אליו. סגנון חשיבה רומינטיבי מוביל להמשכיות של סימפטומים אלו, ויוצר “מנעול דיכאון פנימי”, שנהיה בלתי קשור לטריגרים חיצוניים ואותו קשה להפסיק. לפי מודל זה מצב רוח ירוד שיכול להיות לכל אחד הוא “רעיל” לאנשים אשר חוו בעבר דיכאון.
בטיפול מנסים לבחון את מחשבות אוטומטיות אלו ולהעריך מחדש אמונות והנחות בסיס של האדם, על ידי כך מנסים גם להפחית פריצה עתידית של דיכאון. יש דגש רב על מרכיב התנהגותי בו המטפל מעודד ודוחף את המטופל לעשיה ופעילות. על ידי זה בוחנים גם את מחשבותיו והנחותיו המוטעות.