הפרעת דחק פוסט טראומתית

הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) מוגדרת כתגובה לארוע מעורר מצוקה משמעותי ביותר, הכוללת חויה מחדש של הארוע (דרך זכרונות, פלשבקים או סיוטים) המנעות (ממצבים, אנשים או מקומות המזכירים את הטראומה), וסימפטומים של עוררות יתר קשיי שינה, עצבנות, חוסר ריכוז). כדי שיחשב ל”טראומתי” האדם צריך לחוות, או להיות עד לארוע או ארועים שכללו קיומם או איום במוות, פציעה משמעותית או איום לשלמות הפיסית של האדם או של האחר. תגובת האדם במצב צריכה לכלול פחד עז, חוסר אונים או אימה.
מטרות הטיפול הן לעבד את ארוע הטראומה במלואו ולהוביל להפחתה של חוויתו מחדש. בנוסף, לאתגר ולשנות את ההערכות המוטות לגבי הארוע, את תחושת האיום התמידית ולהפחית את ההמנעויות ואת ההתנגויות ה”מגוננות".
הטיפול מורכב וכולל מרכיב של מסירת מידע לגבי ההפרעה, חויה מחדש של הטראומה בדימיון המלווה בעבודה קוגניטיבית והחזרת המטופל לפעילויות חשובות לו בהן עסק בעבר.