בעיות שינה בילדים – הטחות של הראש, נענוע גוף, גלגול ראש

הטחות של הראש, נענוע גוף וגלגול ראש, הינן התנהגויות תנועתיות ריטמיות הקשורות לשינה.

ילדים המטיחים את ראשם יכולים לעשות זאת או בזמן שכיבה כשהם מרימים את ראשם ומטיחים אותו בכרית או מזרון, או בזמן שהם מתנוענעים על על ידיהם או ברכיהם ומטיחים את הראש במעקה המיטה או בקיר, או בזמן ישיבה כשהם מטיחים את הראש אחורה במיטה או בקיר.

נענוע הגוף מאופיין בתנועות קדימה ואחורה, בד"כ כשהילד נמצא על הידיים והברכיים.

סיבוב הגוף כולל הזזה של כל הגוף מצד לצד. חלק מהילדים גם יעשו קולות של זמזום או קולות אחרים שחוזרים על עצמם תוך כדי.

תנועות אלו חוזרות על עצמן ומתרחשות בזמן ההרדמות בצהריים או בערב, או לאחר הקימה מהשינה. אצל חלק מן הילדים התנהגויות אלו יופיעו בזמן השינה עצמה.

נראה כי התנהגויות אלו עוזרות לילדים להרגע ולהרדם, או להרדם שוב לאחר שהתעוררו.
התנהגויות אלו נפוצות בילדים צעירים, כשאצל רוב הילדים הן יופיעו בין גיל 9 חודשים לשנתיים. אצל כ 60% מהפעוטות יופיעו תנועות ריטמיות בזמן כזה או אחר.

 

האם עליי לדאוג?

ברוב המקרים להתנהגויות אלו אין משמעות והן לא מצביעות על בעיה כלשהי והשינה לא נפגעת כמעט כתוצה מכך. למרות שזה יכול להיות מאוד מלחיץ להורים, צריך לזכור כי התנהגויות אלו קורות בדרך כלל אצל ילדים שמתפתחים יפה ופציעה משמעותית היא מאוד נדירה.
ברוב המקרים קיומן של התנהגויות אלו אינה מצביעה על בעיה נוירולוגית או פסיכולוגית. ילדים עם איחור התפתחותי, אוטיזם או כאלו שסובלים מעיוורון לעיתים ינענעו או יטיחו את ראשם ואף עלולים לפגוע בעצמם כתוצאה מכך. אך התנועות הריטמיות במקרים אלו הינן הרבה יותר חמורות, עקביות ולעיתים גם אלימות והן גם יתרחשו גם ביום וגם בלילה.
באופן כללי, אם הילד בריא ומתפתח יפה, לרוב התנהגויות אלו אינן צריכות להיות מקור לדאגה.

 איך עליי להגיב כהורה?

אצל 95% מהילדים התנהגויות אלו יחלפו עד גיל 5, ולרוב עד גיל 3 או 4. במקרים נדירים תופעות אלו ימשכו גם לגילאים מאוחרים יותר.

התנהגויות אלו לעיתים רבות מלחיצות את ההורים ויכולות להשפיע על השינה של שאר בני הבית, לכן ניתן לעשות את הדברים הבאים:

  1. ברוב המקרים הילד לא יפגע כתוצאה מהתנהגויות אלו ולשים "אמצעי הגנה" כמו כריות נוספות אינו בהכרח מוצדק. בנוסף, רוב הילדים ימצאו דרך להמשיך את התנהגויות אלו למרות כל האמצעים שההורים נוקטים.
  2. להזהר מחיזוק ההתנהגות – כתוצאה מכך שהורים נכנסים לחדר כדי לבדוק/להרגיע את הילד כל פעם שיש התנהגות כזו, למעשה דבר זה יכול להוביל לחיזוק והחמרה של התופעה, ללא הבנה שזה מה שקורה.
  3. להזיז את המיטה/עריסה מהקיר.
  4. לשים אמצעי ביטחון כדי שהילד לא יפול מהמיטה.
  5. לפעול כדי למנוע רעשים שהתנהגות זו עושה. למשל לשמן את המיטה ולחזק ברגים אם יש חריקות.
  6. לוודא שאין גורמים אחרים שמחמירים את התנהגויות אלו. למשל אם הילד נוחר או ישן עם פה פתוח כדאי להתייעץ עם הרופא. דבר זה יכול להצביע על הפרעת נשימה בשינה שיכולה להחמיר התנהגויות אלו.
  7. להקפיד על סביבת שינה "רגילה" ונעימה.

 

למילוי שאלון ראשוני להפרעות ובעיות שינה לחץ כאן

דרג את זה

השארת תגובה