ג'ורג' הוא סנאי צעיר ושובב. כמו הרבה סנאים בגילו הוא אוהב לפצח אגוזים, לטפס על עצים וללעוס עלים. הוא גם אוהב ללכת עם אחיו הסנאים והוריו לטיולים ביער ולהסתכל על כל מיני חיות אחרות שגרות ביער.
אבל לג'ורג' יש קושי. כשמגיע הלילה ויורדים הכוכבים הוא חושש ללכת לישון לבד. הוא חייב את אמא ואבא שלו שיהיו ליד מיטת העלים שלו.
כשהחושך יורד הוא מפחד שיש יצורים דימיוניים, בני אדם, מפלצות, חושך, חיות מפחידות ומרעשים מפחידים. הוא מאוד רוצה לישון לבד ולא רוצה שאמא ואמא ישבו לידו כל הזמן ויפצחו אגוזים ויגרדו אחד לשני את הגב, אבל הוא חושב שהוא לא מסוגל.להוריו של ג'ורג' קשה, הם מצד אחד רוצים שהוא ירדם לבדו אך מצד שני מאוד מרחמים עליו וחוששים להשאיר אותו לבד כשהוא כל כך מפחד. אימו פשוט חייבת להשאר שם עד שירדם.
הם לא יכולים להרשות לעצמם שהוא לא ירדם, מחר צריך לקום לעבודה, למצוא אגוזים, לפצח אותם, לפנות ענפים שנפלו מהעץ, ועוד הרבה דברים. הרבה פעמים, ג'ורג' גם מתעורר בלילה ובא מיד בריצה לאמא ואבא.הוריו "ניסו כבר הכל". הם הבטיחו לו פרסים, התקינו לו לוכד חלומות, ספריי נגד מפלצות ושמו חרב מתחת למיטה. הם ניסו לדבר אל הפחד ולצחוק עליו, ג'ורג' הבטיח והשתדל אבל לא הצליח. הפחד נשאר.
הם לפעמים גם כועסים עליו, אבא שלו אומר לו "תלך כבר לישון", "תפסיק לפחד", "אי אפשר יותר ככה", "מתי כבר תתבגר".
לגו'רג' מאוד קשה עם התגובות של הוריו. כשהם מדברים אליו ככה הוא מרגיש מאוד מאוד קטן, ממש כמו נמלה. הוא מרגיש שהוא לא בסדר, הוא מרגיש שהוא בעצמו בעיה ולא אוהבים אותו. הוא חושב "אם הם רק היו יודעים שאני מאוד רוצה להתגבר אבל פשוט לא מסוגל". הם חושבים שאני סנאי לא טוב ולא מוצלח.
 יום אחד ההורים של ג'ורג טיילו ביער ודיברו ביניהם. הם הבינו כי לג'ורג' יש בעיה והוא ממש לא עושה זאת בכוונה. הם החליטו כי חייבים למצוא פתרון, "חייבים למצוא דרך לעזור לו להתמודד!. אי אפשר לתת לפחד לנצח".
מספר ימים לאחר מכן הם הודיעו לו כי יש להם תוכנית והם הולכים לעזור לו לנצח את הפחדים. ג'ורג' מאוד התלהב וחשב לעצמו כי סוף סוף אולי יוכל להתמודד עם פחדיו וללכת לישון בשקט.
 אחר הצהריים, לאחר שג'ורג' חזר מהגן, אבא ואמא התיישבו איתו ופתחו בשיחה. הם אמרו לו, "יש לך "בריון" בראש שכל הזמן מפחיד אותך בלילה ומספר לך דברים מפחידים. הוא אומר לך שיש מפלצות שרוצות לעשות לך דברים רעים, הוא אומר לך שאתה חייב את אמא ואבא, הוא אומר לך שאתה לא מסוגל לעשות זאת לבד!. הוא גם גורם לך לדמיין שיש כל מיני יצורים בחדר ולהאמין לפעמים שקולות משונים שאתה שומע הם בעצם יצורים רעים שרוצים להכנס אליך לחדר".
 אמא המשיכה, "לכולם יש פחדים וזה רגיל, גם לסנאים, גם לינשופים, גם לילדים של בני אדם ווגם למבוגרים, אבל יש כאלה שמאוד מפחדים מכל מיני דברים שאחרים פחות מפחדים מהם. יש סנאים שמפחדים מאוד מרעשים ביער ויש סנאים שלא, יש סנאים שמפחדים מענפים גבוהים, ויש סנאים שלא, יש סנאים שקצת מתביישים להגיד לסנאים אחרים דברים ויש סנאים שלא. ויש גם סנאים שמפחדים מאוד מהלילה ויש סנאים שלא!
 אבא הוסיף, "בוא נלמד קצת על הפחד. כשאנחנו מפחדים קורים שלושה דברים:
"יש לנו מחשבות או דברים מפחידים בראש  – כמו שלך יש בלילה. כתוצאה מהן יש לנו תחושות חזקות בגוף (הלב דופק, גוף מתכווץ, מרגישים פרפרים בבטן).
כתוצאה מכך אנחנו עושים כל מיני דברים כדי שהפחד יעבור (כמו..לקרוא לאמא ואבא, כמו להתחבא מתחת לערימת העלים או מאחורי ענפים או מתחת לשמיכה)".
 "כל התגובות האלו הן תגובות רגילות וטובות שלנו אבל הבעיה היא שהן קורות גם כשבאמת יש סיבה לפחד וגם כשאין באמת סיבה לפחד".
"כשיש לך מחשבות מפחידות ואתה מרגיש דברים ואתה קורא לנו, אתה לומד שרק אם נבוא הדברים המפחידים לא יקרו ואתה גם לומד שרק בזכותנו המחשבות והתחושות המפחידות  עברו".
הם אמרו לו "אנחנו רוצים לעזור לך ללמוד שאתה מסוגל להתגבר ולסלק את הבריון/פחד. אנחנו רוצים שתלמד שגם אם לא נבוא אז לא יקרו הדברים המפחידים שקופצים לך בראש. תלמד שהבריון מקשקש לך בראש".
"אנחנו הולכים לנצח את הבריון! ויש לנו תוכנית מצויינת". "ממחר בלילה נתחיל. בזמן שאתה הולך לישון אני ואמא נפצח את אגוזים על ענף אחר אבל נמשיך לבוא אליך מידי פעם כשאתה הולך לישון, אבל פחות ופחות. עד שתלמד שאתה מסוגל! עד שתלמד שאתה יכול לנצח את הפחד! נבוא אליך מדי פעם ונצא עד שהמחשבות והתחושות המפחידות יעברו ותרדם לבד".  "אתה תלמד שהתחושות המפחידות והלא נעימות של הפחד הן כמו גל, עולה למעלה, מגיע לשיא ואז יורד. אנחנו בטוחים שתצליח!".
ויש לנו עוד רעיון. "נכין טבלה שבה תרשום כמה פעמים נכנסנו עד שנרדמת ונראה אם זה הולך ויורד".
"יש לנו גם כמה רעיונות מה אתה יכול לעשות כשאתה בחדר בלילה ואנחנו מפצחים את האגוזים". "כשאנחנו לא אתך בחדר אתה יכול להגיד לעצמך כל מיני משפטים שיעזרו, כמו "אני יכול לנצח את הבריון", "אני יכול לעשות את זה לבד", "ההרגשה קצת מציקה לי אבל היא תעבור".
הם גם לימדו את ג'ורג' לנשום נשימות עמוקות, כאילו הבטן שלו היא כמו בלון שצריך לנפח אותו ואז להוציא את האויר. כשג'ורג' והוריו תרגלו זאת מספר פעמים, כל פעם במשך כמה דקות,במשך היום הוא הרגיש יותר רגוע. הוא הרגיש שהוא יוכל לעשות זאת גם בלילה.
הם לימדו אותו עוד טריק. הם ביקשו אותו לכווץ את כפות הידיים שלו, "כאילו אתה סוחט לימון או כאילו אתה מנסה לפצח אגוז". עם הידיים חזק חזק ואז לשחרר" הם הדגימו לו זאת". כשג'ורג' עשה את זה מספר פעמים במשך היום עם הוריו הוא הרגיש כמו ספגטי שיצא מהסיר, זה היה מאוד נעים ועזר להעביר את התחושה של הפחד.
 אמא לחשה לאבא באוזן, "יש לנו תפקיד מאוד חשוב. "אנחנו כמו קפטן בים כשיש סערה. אם נעמוד על ההגה עם המקטרת בפה והתוכי על הכתף. נכוון את המלחים בצורה רגועה אך נחושה הם יצליחו לעבור את הסערה, אבל אם נכעס או נצעק, או נלחץ מאוד יהיה להם מאוד קשה. אפשר לנווט את הספינה אפילו שיש סערה".
למחרת הם התחילו. כל לילה אמא ואבא נכנסו פחות ופחות. הם לא צעקו יותר, הם לא אמרו לג'ורג' דברים שיעליבו אותו, להיפך, הם אמרו לו "אנחנו יודעים שאתה מפחד אבל בטוחים שתצליח", "לא ניתן לבריון לנצח".
ג'ורג' השתמש במשפטים שלמד ואמר אותם בלב. הוא גם השתמש בתרגילים שלמד.
לג'ורג' גם היה רעיון, הוא לקח איתו למיטה מקל למיטה וגם בובה של ארנב שהחליט שישמור עליה בלילה. התחושה שהוא שומר על מישהו עזרה לו להרגיש כמו סנאי עם כוחות, סנאי שמסוגל לעשות דברים לבד, ועזרה לו להתמודד עם הפחד.  עם הזמן ג'ורג' פחד פחות ופחות ונרדם מהר יותר ויותר. עד שלילה אחד הוא אמר לאמא ואבא – "למה אתם באים לבדוק אותי?". הם התסכלו אחד על השני וצחקו וחזרו לפצח אגוזים.
ג'ורג' היה גאה בעצמו, הוא היה מאוד שמח שהצליח להתמודד עם הקושי.  הבריון הסתלק והלך לחפש סנאי אחר שהוא יוכל להציק לו.

האם גם אתם יכולים לעשות זאת כמו ג'ורג'?

אשמח לקבל תגובות והערות, איך אתםההורים והילדים מגיבים לסיפור זה?

אפשר גם פה וגם לשלוח לי במייל

yonikushnir@gmail.com