התפתחות ובעיות שינה בתינוקות ופעוטות

התפתחות שינה וטיפול בבעיות שינה בתינוקות ופעוטות

  מה ההגדרה של שינה?

עד היום אין הגדרה מדוייקת וטובה ל"שינה" אך ברור כי דפוסי שינה ושלבי שינה הם מצבים השונים בתכלית ממצב של ערות במונחים של שינויים פיזיולוגיים, מוחיים והתנהגותיים. כשאנו ישנים יש שינויים בפעילות הלב, פעילות המוח, תנוחה, יכולת תנועה, תגובה לגירויים, רמת עוררות, נשימה וטמפרטורה.
מחלקים באופן כללי את השינה לשני שלבים: 1)  NREM (שמחולק ל 3 שלבים ונקרא בילדים "שינה שקטה") ו 2) REM (בילדים נקרא "שינה פעילה"). במהלך הלילה אנו נעים בין שלבי שינה אלו במעגלים ולכל שלב יש מאפיינים פיזיולוגיים ייחודיים וכן פעילות מוחית וגופנית שונה. 
מה שברור כיום הוא כי לשינה טובה ואיכותית לאורך זמן יש קשר חזק מאוד להתפתחות תקינה אצל ילדים. כמו כן שינה תקינה חשובה ביותר לתפקוד תקין במגוון תחומים (רגשי, התנהגותי, קוגניטיבי ובריאותי) אצל ילדים וגם מבוגרים.

 התפתחות נורמאלית של שינה בילדים

 מהינקות ילדים עוברים תהליכים התפתחותיים רבים, בין היתר שינויים דרמטיים של דפוסי שינה-עירות.
אחד השינויים המשמעותיים הוא של גיבוש שינה. בתהליך זה, לאורך 6 החודשים הראשונים יש שינוי בו ממצב של 5-6 אפיזודות של שינה במהלך כל היממה השינה הופכת למגובשת יותר, ומרוכזת בשעות הלילה. במקביל חלה ירידה במספר התנומות במהלך היום. במהלך תהליך זה רוב התינוקות לומדים לישון לפחות במשך 5 שעות רצופות עם כמות מינימלית של הפרעות בשינה. קשיים בתהליך זה קשורים לתלונות שכיחות של קושי להרדם והתעוררות מרובות בלילה.
במקביל לתהליך של גיבוש השינה, יש שינוי גם בארכיטקטורת או מבנה השינה. תינוקות בני יומם מבלים כ 50% מזמן השינה שלהם בשלב REM (שינה פעילה) (בערך 8 שעות ביום). אולם במהלך השנתיים הראשונות להתפתחות זמן זה יורד ל 20-25%, וזה נשאר כך פחות או יותר בהמשך ההתפתחות.
שינוי התפתחותי משמעותי נוסף בשינה של ילדים המתחיל בגיל הגן וממשיך לתוך גיל ההתבגרות הוא דחיה בשעה בה הולכים לישון וירידה בסך זמן השינה. הדחיה בזמן ההליכה לשינה מואץ בזמן גיל ההתבגרות. תהליכים אלו (יחד עם שינויים נוספים) מובילים לעיתים רבות לתופעה נפוצה בה ילדים אינם ישנים מספיק, במיוחד בגיל ההתבגרות. 
מחקרים גלובאליים מראים כי באופן כללי לאורך העשורים האחרונים ילדים ישנים פחות ופחות. כלומר, ילדים היום הינם יותר "חסוכי שינה" מאשר בעבר.
חשוב לציין כי שינה היא מצב שיכול להשתבש ולהיות מושפע ממגוון סיבות, רפואיות, פיזיולוגיות, סביבתיות ופסיכולוגיות. 
כל מצב שמוביל לחוסר נוחות גופנית או כאב (רפלוקס, אלרגיה לחלב, בעיית עור, יציאת שיניים, כאבי ראש וצינון) יכולים להשפיע לרעה על השינה.

ויסות של שינה וערות

ישנם ככל הנראה שני מנגנונים שמווסתים ו"מפקחים" על מעגל של שינה-ערות.
התהליך הראשון הוא "תלוי שינה" (תהליך S או תהליך הומיאוסטתי של השינה) ודומה לתהליכים של רעב וצמא. בתהליך זה הצורך לישון מתגבר ככל שעבר זמן רב יותר מאז היקיצה וככל שישנו פחות בלילה הקודם. בדומה לכך שנהיה רעבים יותר ככל שיעבור זמן מאז שאכלנו ובמיוחד אם אם אכלנו קצת בארוחה הקודמת. 
המרכיב השני הוא "לא תלוי שינה" (תהליך C). וקשור לתהליכים צירקידיאניים שמווסתים מקצבים פיזיולוגיים של 24 שעות. בתהליך זה ישנן שעות בהן רובנו לרוב ישנוניים במהלך היממה (בד"כ בין 14:00-16:00 ובין 03:00-05:00 לפנות בוקר) והכי ערניים במהלך היממה (ב 20:00 בערב ו 08:00 בבוקר). תהליך זה לא תלוי בשאלה כמה ישנתי בלילה הקודם.

קשיים בשינה בילדות המוקדמת

קשיים בהליכה לשינה והתעוררויות רבות במהלך הלילה הן תופעות מאוד נפוצות בילדים צעירים. כשבערך 20-30-% מהילדים בגיל הינקות ועד גיל בי"ס יסבלו מתופעות אלו. כ 25-50% מתינוקות ופעוטות מעל גיל 6 חודשים ימשיכו להתעורר בלילה. 
בנוסף, מחקרים רבים מראים כי קשיי שינה המופיעים בגיל הינקות יכולים להמשך גם בגיל בית ספר ולהיות כרוניים.
קשיי שינה אלו בילדים יכולים להשפיע לרעה ובצורה משמעותית ומקיפה על מגוון תחומים, כגון התפתחות קוגניטיבית (זכרון, למידה, קשב, תפקודים ניהוליים), ויסות מצב רוח (עצבנות כרונית וקושי בוויסות רגשי), התנהגות (אגרסיביות, היפרקאטיביות ואימפולסיביות), בריאותית (תפקוד מטבולי וחיסוני, תאונות ופציעות) ובאופן כללי על איכות החיים.
ישנה גם השפעה אפשרית שלילית על ההורים (למשל דיכאון אימהי) ועל התפקוד המשפחתי (כגון חיכוכים בין ההורים ובין ההורים לילד).
בגלל כל גורמים אלו ישנה חשיבות רבה לזהות את כך שישנם קשיי שינה בילדים ולטפל בכך.  
קשיים משמעותיים בהליכה לשינה כוללים מאבקים והתנגדויות של הילד סביב ההליכה לשינה (למשל, "מחאות", בכי, יציאה מהמיטה, סרבנות צחצוח שיניים, סרבנות להתקלח, מריחת זמן וכו'). ילדים רבים קוראים להורים שלהם שוב ושוב לאחר שהם שוכבים במיטה, או שהוריהם מאפשרים להם לישון במיטתם, או להמשיך מגוון של פעילויות משחקיות וצפייה במסכים. 
קשיים אלו נופלים בד"כ תחת הקטגוריה של "אינסומניה התנהגותית של הילדות מסוג קושי בהצבת גבולות" behavioral insomnia of childhood, limit-setting type) (, בה הורים מתקשים ליישם ולעמוד על "גבולות" סביב ההליכה לשינה. 
קושי נוסף הוא התעוררויות רבות במהלך הלילה שאותן תופס ההורה כבעייתיות, בגלל התדירות הרבה שלהן ו/או הקושי להירדם לאחר מכן שבדרך כלל דורש נוכחות הורה. 
קושי זה נופל בד"כ תחת הקטגוריה של  "אינסומניה התנהגותית של הילדות מסוג אסוציאציות של תחילת שינה" ( behavioral insomnia of childhood, sleep onset association type), בה הילדים תלויים בעצם בתנאי מסויים כדי להירדם במהלך הלילה (נענוע, האכלה, נוכחות הורה וכו'). 
חשוב להבין כי כל הילדים, לא משנה באיזה גיל מתעוררים לזמן קצר במהלך הלילה. יקיצות אלו מתרחשות בין פעמיים לשש פעמים בלילה. כלומר הבעיה היא אינה ההתעוררות עצמה אלא הקושי של הילד להירדם לבד בעצמו.  ילדים המסוגלים ל”הרדים” את עצמם בחזרה מתעוררים לזמן קצר אך הוריהם אינם מודעים ליקיצות אלו. לעומתם, ישנם ילדים שברגע שהם מתעוררים “מסמנים” להוריהם כי התעוררו על ידי בכי או על ידי הגעה לחדרם.

ממה נובעים קשיי ובעיות שינה בילדים

קשיי שינה אלו אלו בדרך כלל נובעים ממגוון גורמים ביולוגיים (למשל המזג שהילד נולד איתו), צירקידיאניים והתפתחותיים המשולבים עם גורמים סביבתיים והתנהגותיים (למשל תגובת ההורים לילד). כלומר, בדומה למגוון יכולות אחרות שהילד מפתח (כמו התפתחות שפה, שליטה בסוגרים), גם היכולת להרדם בקלות בלילה והיכולת להרגע לאחר שמתעורר ולשמור על שינה רצופה קשורה בעצם בשילוב של גורמים ביולוגיים וגורמים סביבתיים כך שניתן לעזור ולהוביל לשיפור ביכולות אלה דרך גישות התנהגותיות. 
למשל, ילד שנולד עם מזג יותר סוער יצטרך סביבה שתעזור לו לווסת את קושי זה לעומת סביבה שתוביל להחמרה והגברה של קושי זה, דבר שיוביל בתורו לקושי רב יותר להרדם. 
לגורמים ה"סביבתיים יש חשיבות רבה בהקשר זה. לחלק מההורים למשל יש קשיים משלהם (דיכאון, עבודה שדורשת העדרות רבה מהבית) שיכולים להשפיע על היכולת שלהם להוביל את הילד להרדמות ושינה תקינה. 
התפישות והאמונות ההוריות הן לגבי שינה בכלל והן לגבי הילד הינם מרכיבים חשובים ביותר בהתפתחות קשיי שינה בילדים. הורים עם אשמה (למשל הורים לילד שהיה חולה בעבר או עכשיו חולה) או אמונה כי הילד פגיע גם כן יתקשו להתנהל מול הילד בצורה מיטיבה שתעזור לו לפתח יכולות של שינה טובה ורציפה.
יש מצבים בהם יש חוסר התאמה בין ציפיות ההורים לבין התפתחות נורמאלית. למשל הורים שחושבים כי ילד בן 3 חודשים צריך להיות מסוגל לישון לילה שלם רצוף. 
גורם נוסף הוא המצאות של קשיי שינה אחרים כגון הפרעת נשימה בשינה אשר יכולים להחמיר סרבנות שינה. 
הרבה מהתנהגויות ההורים מונעות ומושפעות מהתפישות שלהם כלפי השינה של הילד. מה מצופה ממנו מבחינת השינה, מה מצופה ממנו מבחינת הגיל, מה אני ההורה צריך לעשות כדי לפתור זאת, כמה קשה לי להתמודד עם המצב וכו. פעמים רבות להורים יש תפישות לא מדויקות של דברים אלו והתוצאה היא שהם מתנהלים בצורה כזו שלא רק שלא פותרת את הבעיה, אלא אף מחמירה אותה. למשל הורים שמאוד מרחמים על הילד ובטוחים שהוא לא יהיה מסוגל להרגע ולהרדם ללא הנוכחות שלהם ינציחו את קושי זה על ידי כך שלא יאפשרו לילד ללמוד להרגע ולהרדם לבדו. 
או הורים כעוסים מאוד שיפגינו כעס כלפי הילד, ירימו את הקול גם כן לא יובילו את הילד לפיתוח יכולת עצמאית להרגעות והרדמה.
חשוב מאוד לבחון את התוקף של אמונות אלו, מכוון שהבנה כי הן אינן בהכרח משקפות את ה"אמת" יכולה להוביל לשינוי ההתנהגות שתשפר בצורה דרמטית את השינה של הילד.
גם לגורמים פיזיים של הסביבה יש השפעה על השינה ויכולת של ההורים לכוון את הילד, למשל תנאי מגורים הדורשים שינה של מספר ילדים בחדר, או עם בן משפחה אחר. 
חשוב כמובן לבחון את דברים אלה בהקשר תרבותי. מה שמקובל בתרבות אחת לא יהיה מקובל כלל ואף יראה מוזר בתרבות אחרת.

 הערכה של שינה בילדים

מעבר להערכה קלינית במרפאה של איש מקצוע, ניתן להעריך ולאסוף מידע על שינה וקשיי שינה בעזרת מגוון שיטות הן אובייקטיביות והן סובייקטיביות. בין השיטות האובייקטיביות ניתן לכלול בדיקה במעבדת שינה וכן בדיקה בעזרת מכשיר אקטיגרף. שיטות סובייקטיביות כוללות שאלונים למילוי עצמי ויומני שינה. באופן כללי נפנה לבדיקה במעבדת שינה במקרה של חשד להפרעת נשימה בשינה, הפרעה תנועתית בשינה, עייפות לא מוסברת וחשד להתקפים אפילפטיים.

 אסוציאיות שינה בילדים

דברים אלו הם מגוונים וכוללים את הסביבה, חפצים ותנאים שילדים "חייבים כדי להרדם". כך שהילד אינו לומד להרדם בכוחות עצמו ו"תלוי" בעוד גורם. דברים אלה כוללים בין היתר, נענוע, האכלה, החזקה על הידיים, נסיעה בעגלה, נוכחות הורה ועוד. בדרך כלל קושי זה מלווה גם בהתעוררויות מרובות בלילה ו"דרישה" לאותם תנאים כדי להרדם.

אסטרטגיות טיפוליות בקשיי ובעיות שינה בתינוקות ופעוטות

רבים מהילדים עם קושי להרדם ו/או יקיצות מרובות במהלך הלילה למדו “להרגע” או להרדם רק בתנאים מסויימים, כגון נוכחות הוריהם, אוכל, בקבוק, וכו. הורים רבים מפתחים הרגל להרדים את ילדיהם על ידי החזקה, נענוע קל או הרדמה במיטת ההורים. עם הזמן הילדים לומדים להסתמך על דרכים אלו  כדי להרדם. למרות שאולי זה אינו מהווה בעיה בזמן ההשכבה, זה יכול להוביל לקושי להרדם כשהילד מתעורר במהלך הלילה. הילדים לומדים איך להרדם ולהרגיע את עצמם במהלך הלילה בדרך בה הם נרדמו בהשכבה. כלומר, ילד צריך ללמוד להרדם לבד כך שבזמן שמתעורר במהלך הלילה לא יזדקק לעזרת ההורים. מחקרים מראים שילדים שנרדמים ללא תלות בהוריהם מתעוררים פחות במהלך הלילה. 
ישנן מספר אסטרטגיות טיפוליות לקשיים בהליכה לשינה והתעוררויות מרובות הכוללות שיטות התנהגותיות, חינוך הורים וטיפולים תרופתיים. 
מחקרים רבים תומכים ביעילותן הרבה של גישות התנהגותיות של הכוונת הורים בקשיי שינה מסוג זה בילדים. בנוסף אסטרטגיות אלו יכולות באופן פוטנציאלי להוביל לשיפור בקשיים של הילד במהלך היום וכן לשיפור באיכות החיים המשפחתי

התערבויות ספציפיות לקשיים בהרדמה והתעוררויות מרובות בלילה

התערבויות טיפוליות לקשיים בהרדמה והתעוררויות מרובות בלילה כוללות בעיקר הכוונת הורים באסטרגטיות התנהגותיות קצרות טווח. המטפל עוזר להורים להבין את חשיבות ההתנהלות שלהם בשימור הקושי אך גם בכך שדרך שינוי ההתנהלות שלהם לקשיי הילד יכול להיות שינוי דרמטי לטובה בתמונת השינה שלו/שלה. 

חינוך הורים/מניעה

גישה אחת לטיפול בקשיי שינה היא לנסות למנוע מראש את התרחשותם. המרכיב העיקרי הוא ניסיון להקנות הרגלי שינה טובים כבר בשלבים מאוד מוקדמים.
אסטרטגיות אלו בדרך כלל כוללות הקנייה של רוטינות שינה טובות וקבועות, שמירה על זמן הליכה קבוע, התנהגות הורים בזמן ההשכבה והכוונה של תגובות ההורים בזמן התעוררות לילית.
אחת ההנחיות כוללות את ההמלצה לשים את התינוק במיטה "ישנוני אך ער" כדי לעזור לו/לה לפתח יכולות הרגעה עצמית כשמנסה להרדם בהשכבה, וכדי לעזור לו/לה לחזור לישון לאחר שמתעורר באופן טבעי בלילה ללא התערבות הורה. התערבויות אלו בדרך כלל מבוצעות לפני גיל 6 חודשים.

הכחדה

בגישה זו, ההורה שם את הילד במיטה בשעה שנקבעה ואז מתעלם ממנו לגמרי עד זמן קבוע (בוקר) (אך בודק כדי לוודא/למנוע מחלה או פציעה).
התנהגויות שמתעלמים מהן כוללות בכי, התקפי כעס וקריאות להורים. יוצא מן הכלל הם מצבים בהם ההורה חושש כי הילד נחבל, חולה או נמצא בסכנה כלשהי.
המכשול הגדול בהתערבות זו הוא הקושי לשמור על עקביות. על ההורים להתעלם מבכי ילדם כל לילה, לא משנה כמה זמן זה יקח. אם הורים מגיבים לאחר פרק זמן מסויים, הילד ילמד רק כי עליו לבכות לפרק זמן ארוך יותר כדי שתהיה תגובה. מסבירים להורים כי יכולים להיות מצבים לאחר הכחדת ההתנהגות בהם ההתנהגות "תנסה" לחזור. כלומר, לאחר פרק זמן מסויים, יש חזרה של ההתנהגות ה"בעייתית" המקורית. מסבירים להורים את החשיבות של לא לחזור בזמן זה לתגובותיהם המקוריות כי דבר זה יכול להחזיר את ההתנהגות הבעייתית במלוא עוצמתה.
בספרות שיטה זו ידועה כ"תבכה את זה החוצה" או ""cry it out. שיטה זו הינה מלחיצה ביותר להורים והורים רבים אינם עומדים בה לפרק זמן שיהיה אפקטיבי. ישנה אפשרות לבצע את גישה זו רק כשהורה נוכח בחדר אך עדיין "מתעלם" מהתנהגויות הילד שצויינו. חלק מההורים מצליחים לשמור יותר על עקביות בשיטה זו.

הכחדה הדרגתית

המטרה בהכחדה הדרגתית היא לאפשר לילד לפתח יכולת להרדם עצמאית, ללא צורך בהתערבות ההורה. ההנחיה להורים היא לא להגיב לפרצי כעס, בכי או בקשות של הילד לזמנים מוגדרים שהולכים ומתארכים לאורך זמן (5 דק למספר ימים, לאחר מכן 10 דקות וכן הלאה). בסוף פרק זמן כזה (שההורים הגדירו) הם הולכים ו"בודקים" את הילד לפרק זמן מינימלי ביותר, כמה שניות. הם יכולים לתת לו/לה נשיקה, לסדר שמיכה, להראות את עצמם, אך מיד לצאת מהחדר ולא להכנס לאינטראקציה. ההורים ממשיכים בבדיקות עד שהילד נרדם.
להתערבות זו לרוב קוראים "אימון שינה". גם פה המטרה היא באופן הדרגתי לאפשר לילד לפתח יכולת של הרגעה עצמית בהרדמות תוך הורדה בתלות בהורים. המסר הוא שאנחנו פה, נותנים עוגן קטן (בדיקות) אך מכוונים אותך להתמודדות. גישה זו הינה יעילה ביותר, עובדת יחסית בזמן קצר והורים רבים מוכנים לאמצה. פרק הזמן בין "בדיקה לבדיקה" יהיה תלוי בגיל הילד, הטמפרמנט שלו, וכן (אולי בעיקר) הערכת ההורים של "בכמה זמן נוכל לעמוד" עד שנבוא אליו לבדיקה".
חשוב להדגיש כי המנבא המשמעותי ביותר להתעוררויות בלילה הוא תלות הורית בהשכבה הראשונית. ילדים שיהיו תלויים בהוריהם יתעוררו יותר ויצטרכו את אותם תנאים בלילה (נוכחות הורה) כדי להרדם. פעמים רבות מתחילים ליישם את תוכנית זו בהשכבה בלי לשנות תחילה את ההתנהלות בלילה ורואים שבנוסף לשיפור ביכולת ההרדמות העצמאית בהליכה לשינה, גם ההתעוררויות יורדות והילד מסוגל להרדם לבד כשמתעורר. אם לא אז אפשר ליישם את אותה תוכנית גם כשהילד מתעורר. יש גם הורים שמלכתחילה מיישמים את גישה זו הן בהשכבה והן ביקיצות הליליות.
חשוב מאוד לשמור על עקביות לאורך זמן וגם בין ההורים, לאחר החלטה משותפת שלהם שזה הכיוון הרצוי. לעיתים נראה כי לאחר מספר ימים הקושי דווקא עולה, אך אם דבקים בתוכנית ברוב המקרים הקושי ילך ויפחת לאורך זמן.

דחיית זמן הליכה לשינה והוצאה מהמיטה

בגישה זו מוציאים את הילד לפרק זמן קצר מהמיטה אם הוא לא נרדם. גישה זו מבוססת על עקרון למידה בוא אנחנו רוצים שהילד לא ילמד שכשהוא במיטה הוא לא נרדם.  בנוסף, בהתערבות זו דוחים באופן זמני את זמן ההליכה לשינה לזמן שיהיה קרוב יותר לזמן השינה הטבעי (הנוכחי) של הילד. לאחר מכן מזיזים בהדרגה את זמן ההליכה לשינה אחורה עד שמגיעים לזמן הרצוי. בנוסף קובעים זמן הערה קבוע של הילד בבוקר ולא מאפשרים שנת צהריים. למעט שנת צהריים המתאימה לגיל הילד. גישה זו שונה מהגישות השונות ולא מתמקדת בהורדה של ההתנהגויות הלא רצויות של הילד אלא בלמידה של "רמזי שינה" נכונים.

רוטינת שינה חיובית

בהתערבות זו מיישמים מגוון פעילויות קבועות, שקטות, מרגיעות ומהנות לפני זמן ההליכה לשינה כדי ליצור תהליך שיוביל להרדמות טובה יותר. פעילויות אלו הולכות ונהיות רגועות ושקטות יותר ככל שזמן השינה מתקרב. פעולות אלה יכולות לכלול גם אמבטיה, מסאג', שירי ערש.

הערות יזומות ומתוכננות של הילד

בגישה זו צריך לעקוב ולתעד את שעות ההתעוררות של הילד. לאחר מכן ההורה מעיר את הילד לפני זמן יקיצה זה (כ 15 דקות) ומתנהל בדיוק באותה דרך שרגיל (הרמה על הידיים, הנקה וכו). בהמשך מפסיקים את ההערות של הילד בהדרגה. הורים רבים אינם מקבלים ומיישמים את גישה זו. 

חינוך הורים

בגישה זו מלמדים הורים על שינה, קשיי שינה נפוצים ועקרונות של הגיינת שינה והקניית הרגלי שינה טובים כדי למנוע התפתחותם של קשיי שינה.  כחלק מהלימוד מסבירים גם על הגישות שהוזכרו.

גמילה מאכילה מבקבובק

לאחר גיל 6 חודשים ילדים שמתפתחים יפה כבר לא צריכים לאכול במהלך הלילה. הדרך היעילה לעזור לילד להגמל מאכילה מבקבוק כדי להרדם היא להפחית בהדרגה את כמות הנוזל בבקבוק כל לילה או שניים בזמן ההליכה לשינה. במהלך גמילה זו מחזיקים ומרגיעים את הילד עד שירדם. לאחר שהורדנו לגמרי את כמות הנוזל בבקבוק, עוברים לתהליך הרגיל של הורדת התלות בהורה כדי להרדם. שמים את הילד ישנוני עך ער במיטה ומיישמים תוכנית של "בדיקות" כל כמה דקות עד שנרדם ובהדרגה מגדילים את הזמן בין בדיקה לבדיקה. אם הילד רגיל לאכול מבקבוק במהלך הלילה פעמים רבות יישום תוכנית זו בהשכבה יעזור מאוד גם בלילה ואם לא ניתן ליישם את אותה תוכנית גם בזמן שמתעורר/ת. יכולים להיות כמה ימים קשים בתחילה אך לאורך זמן יהיה שיפור.

גמילה מהנקה

ניתן ליישם גישה דומה לגמילה מבקבוק גם לגבי גמילה מהנקה. כאן נשתמש בהפחתה הדרגתית של זמן ההנקה. אך דבר ראשון כדאי לראות במשך כמה זמן הילד יונק עד שנרדם. גישה נוספת היא הזזה אחורה של זמן ההנקה כך שהילד לא ירדם תוך כדי הנקה ואז להרדים תוך כדי החזקה על הידיים או נוכחות פיזית. בדומה לגמילה מבקבוק, לאחר שהורדנו לגמרי את ההנקה, עוברים לתהליך הרגיל של הורדת התלות בהורה כדי להרדם. שמים את הילד ישנוני עך ער במיטה ומיישמים תוכנית של "בדיקות" כל כמה דקות עד שנרדם ובהדרגה מגדילים את הזמן בין בדיקה לבדיקה. גם כאן יכולים להיות כמה ימים קשים בתחילה אך לאורך זמן יהיה שיפור. אם הילד רגיל לינוק במהלך הלילה פעמים רבות יישום תוכנית זו בהשכבה יעזור מאוד גם במהלך הלילה כשמתעורר/ת ואם לא, אז ניתן ליישם את אותה תוכנית גם בזמן שמתעורר/ת. יהיה קל יותר אם מי שיישם את תוכנית השינה (כלומר לאחר סיום ההנקה) זו לא תהיה האמא (אז הילד יודע שאבא לא מניק...).

האם טיפול בבעיות שינה יפגע בילד שלי

נכון להיום אין עדויות כי התערבות שינה פוגעת באיזושהי צורה. אבל יש עדויות שמראות באופן ברור את היתרונות שבהתערבות שינה מוצלחת. מעבר לשיפור בשינה של הילד, ישנה השפעה על מגוון התנהגויות במהלך היום, הפחתת חרדה, הרגעות, שיפור בתקשרות המשפחתית וכן תפקוד ההורה.
טיפול טוב מלמד הורים עקרונות התנהגותיים ומחזק את יכולתם ואמונתם לגרום לשינוי בהתנהלות הילד דרך שינוי ההתנהלות שלהם.

למילוי שאלון אבחון ראשוני לבעיות והפרעות שינה בילדים לחץ כאן